דיור מוגן של פעם ושל היום

פעם הדיור המוגן היה כמו מילת גנאי והיום יש לו משמעות אחרת לגמרי. למה ומה השתנה? את התשובות לשאלות אלו תקבלו במאמר זה.

ההיסטוריה של גיל הזהב

עד לפני שנים לא רבות במיוחד, ילדים להורים קשישים היו מטפלים בהם במסירות בשנות הזהב שלהם. למעשה, קשה לקרוא לשנים אלו שנות הזהב, מפני שהן לא היו שנים מאושרות במיוחד. בנוסף, היה מדובר על תקופה קצרה יחסית, מפני שתוחלת החיים הייתה קצרה בהרבה מזו של היום. לכן, דור המעבר, בין מסורת זו לבין תחילתה של תקופה חדשה, בה תוחלת החיים ארוכה הרבה יותר וישנה אפשרות ממש ליהנות מגיל הזהב, התקשה לקבל את העובדה, שילדיהם בוחרים לשכן אותם במסגרות של דיור מוגן במקום להישאר ולטפל בהם בעצמם ובביתם.

והיום

אין דרך טובה יותר לנסח זאת: הקשישים של היום הם לא הקשישים של פעם! כאמור, תוחלת החיים עלתה באופן משמעותי וכך גם לגבי איכות החיים של הקשישים. אם בעבר הסבים והסבתות היו עסוקים בחיזוק ושימור התא המשפחתי, כיום הם עסוקים בהנאות החיים, שבאות לידי ביטוי בדרכים רבות ושונות.

המשמעות לגבי דיור מוגן

השינוי שחל בקשישים בין הדורות יצר גם שינוי גדול בהשקפה של הקשישים לגבי דיור מוגן. למעשה, קשישים רבים מנצלים כל רגע, בו הם בריאים מספיק כדי לטייל ברחבי הארץ והעולם ולעסוק בפעילויות שונות, אליהן לא הספיקו להתפנות לפני כן עקב עיסוקי היום יום כדוגמת הבית, הפרנסה והמשפחה. לאחר שהקשישים מגיעים לתחושת מיצוי, או כבר מתקשים להמשיך מסיבות בריאותיות, הם מעדיפים לנוח וליהנות מהיתרונות של תרבות דיור מוגן הכוללת חוגים, מפגשים חברתיים, מופעים, ערבי שירה בציבור ועוד.

השינוי בדיור המוגן

מלבד השינויים בתוחלת ואיכות החיים וההשקפה הכללית לגבי דיור מוגן, ישנו גם שינוי בדיור המוגן עצמו, המציע מגוון רחב של אפשרויות ושירותים, המקלים על הדיירים בו בדברים השגרתיים והיום יומיים, להם הם זקוקים באופן שוטף, כמו גם את הביטחון הנחוץ לקראת ירידה במצב הבריאותי ככל שהשנים חולפות.