הבוררות היא לא דבר חדש, אלא הליך עתיק יומין שמוכר מההיסטוריה, ולמרות הסיפורים זה דווקא לא היהודים שהמציאו אותו, אלא ככל הנראה, או לפחות לפי עדויות, הוא עוד קיים מימי החוק הרומי, ובאזורינו עוד מימי המשטר העות'מני, וכיום מבוסס בחקיקה ישראלית משנות השישים המאוחרות.
מערכת המשפט הישראלית מעודדת ומעדיפה בוררות, מסיבות שונות, ובעיקר, ככל הנראה, עקב היעילות והחיסכון של התהליך, שמאפשר לדלג על גרירה משפטית שעלולה להימשך הרבה מאוד זמן, ולשווא. מערכת המשפט כה בעד בוררות עד כי שופט רשאי להעביר מקרה מבית המשפט לשולחן הבורר, ושופט בבית משפט לתביעות קטנות יכול לשפוט כבורר, והחלטת בורר בישראל היא דבר שאינו ניתן לערעור, אלא אם כן הוחלט מראש והוסכם מראש על ערכאות ערעור.
מי מסכים על בוררות?
בוודאי לא תתפלאו לגלות כי גופים רבים מעדיפים לכלול בוררות כפתרון המועדף לסכסוכים פוטנציאליים, וחותמים מראש כחלק אינטגראלי בכל חוזה כי במקרה של סכסוך ייגשו הצדדים לבורר המוסכם עליהם מראש:
- אגודות שיתופיות
- גופים מקצועיים שונים
- איגודים ואגודות שונים
- עמותות בכל גודל
- שותפויות עסקיות וחברות
כל אלו בוחרים לרוב לחתום מראש על מסמך בצורת חוזה המגדיר את הליך פתרון הבעיות דרך בורר המקובל על כל הצדדים כבעל אמון ויכולת לבצע את הבוררות במקרה הצורך – הרבה אחריות, אך מישהו צריך לעשות זאת. מכיוון שמדובר באחריות גדולה, לרוב מסכימים הצדדים מראש על בורר מהתחום המדובר, כלומר על אדם שתמחה בתחום זה, שהרי אז מתוקף מקצועיותו יוכל לברור ולפסוק ביתר הצלחה ולטובת המקרה.
מיהו הבורר?
הבורר בישראל יכול להיות כל אדם, ללא כל הסמכה או קישורים מיוחדים. כל מה שעל הבורר לעשות בכדי "להתקבל" זה להיות מקובל כבורר על הצדדים המעורבים בבוררות, ודי בכך. כמובן שאם מדובר בבורר מטעם בית המשפט הרי שכאן בית המשפט קובע, אך בכל הנוגע להסכמים בין אנשים, אזרחים, עסקים וארגונים, הרי שהבורר הוא לבחירתם, וכפי שציינו, לרוב מדובר באיש מקצוע או בעל ידע בתחום הבוררות.
לא תמיד בוחרים בורר מראש, וישנם הסכמים שונים אשר מגדירים מראש שבמקרה הצורך בהליך בוררות הרי שהבורר ייקבע על ידי צד ג', שמשמש מעין בורר לבורר.
