בישראל ובעולם כולו, נוהגים יהודים מכלל העדות לקבל את פני השבת בארוחה עשירה ומזינה. את הארוחה פותחים הסועדים עם קידוש – כל עדה והנוסח הייחודי לה. את הקידוש פותחים באמירת פרשת 'ויכולו' העוסקת ביצירת השבת במהלך בריאת העולם. לאחר הפרשה מברכים 'בורא פרי הגפן' ובסופו של דבר מברכים את הקידוש העיקרי העוסק בשבת כחלק מבריאת העולם וזכר ליציאת מצרים.
נוסחי קידוש שונים
קיימים הבדלים רבים בין נוסחי הקידוש השונים, בהתאם לעידה. לדוגמא, העיסוק בעם ישראל כעם הנבחר במשפטים והאמירות 'כי בנו בחרת' ו'כי יום הוא'. נוסח קידוש המוכר פותח את הברכה בפסוק שלפני תחילת פרשת ויכולו (“יום השישי, ויכולו השמיים…”), למרות נוסח זה יש כאלו שנוהגים לומר בלחש את החלק הראשון של הפסוק שהינו "ויהי ערב ויהי בוקר".
ואם כבר בברכות עסקינן, כדאי אולי לדבר גם על ברכה ליום טוב. קידוש ליום טוב נפתח לרוב ב'בורא פרי הגפן' שלאחריו מברכים בברכה מיוחדת. ברכה זו עוסקת בבחירת עם ישראל מכל האומות כעם הנבחר, וכמובן את יציאת מצרים. הברכה נחתמת ב'מקדש ישראל והזמנים'. ביום טוב גם מוסיפים לאחור הקידוש את ברכת שהחיינו, ובמקרים בהם יום טוב חל בשבת מוסיפים גם את פרשת 'ויכולו' בתחילת הקידוש. לאחר 'ויכולו' תיאמר ברכת 'מקדש ישראל והזמנים' ובתוכה ישולבו תוספות קצרות לאזכור השבת.
מי זו סברי?
לפני ברכת 'בורא פרי הגפן' נהוג שהמקדש קורא 'סברי\סברי מרנן'. פירוש צמד המילים הללו הוא קריאה לסועדים להקשיב על מנת שיצאו ידי חובה על ידי המקדש, בפעולת הקידוש. לרוב ייענה המקדש בקריאת "לחיים!” על ידי הסועדים. גם כאן אגב, לכל עדה נוהל אחר בנוגע לקריאת סברי.
בסופו של דבר, יש לזכור כי קידוש מטרתו לגשר בין המאמינים למציאות הבורא. המקדש המוביל את הקידוש בארוחה מכריז על ידי הקידוש שהוא מאמין בעיקריי היהדות והוא שם עצמו להוביל אותם ולשאת בשורת אמונה בכל העולם. מדובר באחת המסורות העתיקות ביותר ביהדות, המלווה את העם היהודי עוד משחר ימיו.
